בשל אולטימטום אכזרי במיוחד, ( שלא אפרטו… ), שהוצב לי על ידי בתי מהגליל המאוורר, נאלצתי לרכוש את הספר האמור לגרום לי להפסיק לעשן. נכנסתי לחנות הספרים ושאלתי אם יש להם במקרה את הטינופת הסיפרותית של אחד אלן קאר. המוכרת הביטה בפרצופי(תמצית המירמור) ומיד הודיעה, יש ! אבל לא במבצע של 16 ספרים + עט+ שובר לעוף בגריל+ מגבת מטבח, ב-100 שקלים, שמתקיים ימים ממש אלו לגבי כל ספרות המופת. לארוז באריזת מתנה? שאלה. הזבל הזה לא ראוי לשום אריזה מכובדת, פלטתי. שילמתי (מחיר מלא), ולקחתי.
בלילה, לקראת מבחן בעל-פה שהייתי אמור לעבור, לקחתי לידי את הספר וסקרתי את הכריכה האחורית. אלוהים! תצלום של ה"סופר"! איזה פרצוף דוחה! פני יצור כלאיים של סוכן רכב נכלולי ומטיף דתי קתולי פדופיל! חיוכו, המרוח לו על פניו הוורודות , מיצר בחילה מיידית. אין סיכוי, אמרתי לעצמי, החרא הזה לא יגזול את זמני היקר! הילדה היתקשרה. נו, אתה קורא?. ודאי, עניתי, ענק! מדהים! הדלקתי סיגריה ופתחתי את הספר. הטקסט צרח לי בעיניים: אתה תפסיק לעשן בדרך קלה ומענגת! אתה תיפטר לתמיד מהתלות הנוראה! קרא מילה במילה -עד הסוף! עד הסוף של מה? של מי? ויהי ערב ויהי בוקר, יום ראשון…
מיכאל לוין / בלוג 