עישון. (פרק ו')

אלאן קאר הזה סוגר עלייך מכל פינה… תיפח רוחו! עוד כמה עמודים חלפו. האם אני לכוד כבר בפח הגמילה, בדרך שאין חזרה ממנה? האם אני הזבוב שנלכד במינהרה החד כיוונית?

עכשיו הכל רגוע, המחאה החברתית נחה עכשיו, גם השוטרים, הפקחים, רון חולדאי. אין רעשי ניפוץ זגוגיות… אין זעקות שבר…
רק עולם הפייסבוק רוכש כמרקחה, דעות מתנגשות בדעות. חוץ מזה, לילה שקט עובר עלי ועל כוחותינו.

הקפה מהביל בכוס. 

אני מצית סיגריה במצית ה"זיפו" שלי…
הפרק הזה יוקדש לחפץ הפשוט והמופלא הזה, שהפרידה ממנו תהא קשה מנשוא.

הזיפו שלי עשוי מנחושת קלל הוא מלווה אותי שנים רבות. במחיצתי הוא הזדקן, לאחר מפעל חיים של הצתת אלפי סיגריות, לעולם לא איכזב ועמד לשירותי יומם וליל, בקור, בחום, ברוחות ,הוריקנים וגשמי מונסון, בסופה ושלגים, ברעב ובצמא, בשלום ובמלחמה, בשמחה ובעצב, בטוב וברע . סימני גילו המופלג ניכרים בו. קמטים, שריטות, כיפופים וצלקות… אך זה הרי הזיפו שלי, הנאמן, ואני אוהבו ואני קשור אליו מאד.

הזיפו בנוי על עקרון מכני פשוט. מיכל נחושת, ספוג , פתיל, אבן גלגלת חיכוך. פתיחת המכסה, חיכוך קטן , נוצר גיץ ומדליק את הפתיל הספוג בדלק, ולהבה יפהפיה ואיתנה בוערת. להבה חזקה, שניתן לסמוך עליה, אשר גם רוח לא תכבה…

אבל החוייה העיקרית שהזיפו שלי מעניק, הם הצלילים! צליל פתיחת המכסה, וצליל סגירתו. שתי נקישות מופלאות כדריכת רובה, שני תווים מוסיקליים קצרצרים, קמאיים , הרמוניים להפליא, המעניקים לך עידוד, ותעצומות נפש, כאילו היה זה חבר האומר לך "אל דאגה. אני כאן. איתך. לידך. יהיה בסדר".

ותחושת המגע… הו באיזו חלקלקות וצינה נעימה, אתה חש כהוא בידיך, שניות לפני שאתה מעמידו למבחן נוסף – הצתת האש. כן, כן, אותה אש בדיוק אשר אבותינו הקדמונים גילוה אחרי מיליוני שנים, והטיחו סלעים במשך דורות, וחיככו עצים ומתכות כדי להפיקה. ואחר כך רבצו לצידי מדורות ושלווה על פניהם השעירים.
ואילו הזיפו שלי, הממזר הקשיש, לא עושה מזה ענין. "רצית אש? קיבלת!"

והריח, אין בושם בעולם שישווה לו! ריח עוצמתי של דלק, המניע את טורבינת הזכרונות והאנרגיה, ריח נוכח ובעל עמדה שאינה משתמעת לשני פנים.
אך עתה עלי להתכונן לפרידה. פרידה מהחפץ האהוב והיקר , האישי כל כך, שיכול אני לזהותו בין כל המציתים שבעולם. ומה יהא עליו?
צר לי עליך זיפו יקר. יתכן וימינו ביחד יגיעו לקיצם בקרוב…
ואולי לא… אך חשוב היה לי לומר לך את כל הדברים האלה…

תם עוד יום ותלאותיו.

נ.ב
(צילומים של הזיפו שלי מצורפים כנספח לפרק זה.)

24.06.2012