ארכיון | נובמבר 2012

אתה מעיין בארכיוני האתר לפי תאריך.

ספקות.

בהתייעצות סודית שערכתי עם רבני-על, התברר כי קיימת מחלוקת חריפה באשר לכשרותן של הכיפות הסרוגות. מאחר ומהותה של מלאכת הסריגה היא יצירת מארג מחורר, קיים חשש כבד בלבם של פוסקים, כי העובדה שהכיפה מאווררת ואינה אטומה, מהווה סוג של התחכמות עם יראת שמיים אמיתית, ואלוהים לא מת על זה (בלשון המעטה)….

פרידה מיום אחד.

פרידה מיום 3.7.2012 נפרד אני עכשיו לנצח מיומי הזה, השלושה ביולי , אלפיים שתים עשרה, כי לא אפגוש בך יותר לעולמי העד, אך יום אדיב היית, אפילו די נחמד… והרי אני היטב יודע, יום שלי יקר, עד כמה יכול היית, להיות יותר אכזר. על כך מודה אני לך מעומק לב עייף, ומקווה שהמחליף אותך, לא […]

היי אתם…

טפסו על הסלעים הדוקרים של חייכם, רוצו בערוצי הנחלים של הוויתכם, זחלו במערות החושך של נפשכם, הזדהמו בביצות המעופשות של מצפונכם, הביטו בחיה, בעוף ובטורף, יחפים ועירומים, נוטפי סבל וסחי, איכלו שורשים נכחדים, נגסו ברקבון המתוק של הזמן, ומתוך הפצעים, המכאוב זב הדם, תשובו אולי להיות בני אדם… 3.7.2012  

פורים 2012

מצב: תל אביב. שתיים בלילה. קור כלבים: חסר בית שרוע על ספסל בפתח מועדון. חוגגים נפלטים החוצה. אחד זורק לו מטבע. – הומלס: תגיד רוקדים שם? – נדבן: ועוד איך! – הומלס: גם ואלס? – נדבן: ואלס?! לא, ואלס לא רוקדים… – הומלס: חבל, אני רקדתי ואלס עם מתילדה במלחמת העולם… – נדבן: רק אתה? […]

מות הנחתום.

הודעה חשובה לציבור! מחר תתקיים לוויתו של הנחתום שמעד על עיסתו. תגובות: פאראמדיק: מעולם לא ראיתי מות אכזרי כל כך… אשת הנחתום: כל חיי חששתי מהרגע הזה, עכשיו נותרתי לבד עם שלוש ערימות בצק… ממשלת ישראל: גם ככה בתקופה הקרובה העם לא יאכל עוגות…

מטאוריטים עייפים.

שני מטאוריטים עייפים ורצוצים חלפו הלילה מעל כדור הארץ. "נתרסק פה?" שאל האחד, "לא!" השיב השני, "זה יגרום נזק נורא…"  "אז מה?!" תהה הראשון.  "פה היצורים לא עוזרים האחד לשני…", ענה השני, " בוא נמשיך לכוכב אחר…"    

שיר ילדים עכשווי.

על שפת הנחל יושב לו עני, ומחכה ומצפה למי? למי? למי? לביטוח,  לביטוח,  ביטוח לאומי. 20.7.2012 ( מוקדש לילדים הקטנים , אשר הוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם …)

חולצה.

הנחתי כמה מחולצותי הישנות על גדר הבניין, בתוך דקות הן נעלמו. היום פסע מולי איש כבוי, קמוט מבט, לובש אחת מהן. חשתי אליו קירבה גדולה ועצובה…  כאילו היה חבר נשכח. והוא אפילו לא ידע… 26.7.2012

משטרת הפיקוח על ההרדמות.

(מחזה קצרצר של אדם המתקשה להירדם) לילה. אדם מתהפך במיטתו, מתקשה להירדם. דפיקות חזקות בדלת. בפתח שני שוטרים. שוטר טוב: קיבלנו קריאה שמישהו לא נירדם כאן. שוטר רע: ושלא תעיז לשקר! אדם (בהתרגשות נפחדת): נשבע לכם. ישנתי כמו תינוק. אפילו חלמתי… שוטר רע( בלעג): חלמתי…. על מה בדיוק חלמת הא? אדם: אני בדרך כלל שוכח […]

הזמן ממתין.

הזמן ממתין. למוד סבל הוא אורב לתשובות, פניו לועגות. קר חיוכו כיודע. זמננו חכם… זמננו רשע… זמננו לא כל כך תם. זמננו יודע לשאול… זמננו, שלךְ ושלי, חזק מאיתנו. חורק שיניו וממשיך… ומתפצל…