השארת תגובה

ליל הגשרים.

תכנית רדיו
—————
קריין: "לֵיל הגְשָרים" – זכרונות לוחמי ישראל…
(ברקע מנגינה דרמתית- נוגה.)
——-
מְסַפֵּר: " זה היה לילה אפל וקר, גשם דק אך קבוע ירד על רחובות פריז האפורה. מטרתי הייתה להגיע לגֶשֶר אלכּסנדר שעל נהר הסֵן. משימה לא קלה כלל וכלל… נהג המונית, חבוש בּבּרֵט, שתק כל הדרך. חששתי לחיי אך דבקתי במשימה. בארץ התחוללו קרבות מלחמת השחרור. גלי פטריוטיות עצומים גאו בלבי.
בשעה 22:00 פלט סוף סוף הנהג המפחיד בצרפתית חשודה: " הגענו. 15 פְרָנְק סילְבוּפְּלֶה "
.
ידעתי שניצלתי . נכנסתי למסעדה "שֶה -פִיליפּ" , שם נדברתי להפּגש עם קלוֹדין נציגת המשרד הצרפתי, בעלת תואר אקדמי בספרות צרפתית שאני כידוע מאד אוהב. הזמנתי תריסר צדפות מסוג בֵּלוֹנ'ס וקוניאק צרפתי רֵמי מָרְטָן, כדי לא לעורר חשד.
שיחתנו הייתה מאד חשובה למדינה שבדרך… פרטיה עדיין חסויים.

בתום הארוחה הציעה קלוֹדין כי נמשיך לבּיסטְרוֹ קטן בפינת גֶשָר פּוֹנְט-נֵף, הידוע בקוּקי סָן-זָ'אק המופלא ובטָארְט-אַ- טָאן המשובח שלו.
לקחנו, תוך סיכון רב מונית. הנסיעה עברה בשלום.
בביסטרו הקטן, שהָמָה מסטודנטים צרפתים, הזמנתי הפעם קוניאק מסוג קוּרְבַאזְיֵיה, כדי לא לעורר חשד.
שיחתנו נסבה אודות הפילוסופיה של מולייר וכן אודות המלחמה בארץ ועל מכונות הירייה הנחוצים לבחורינו בחזית. פרטיה עדיין חסויים.

באחת בלילה הציעה קלוֹדין שניסע לגֶשֶר נוֹטרדָּאם ונלגום את הקפה הטוב ביותר בפריז וגם נשתה פָּאסְטִיס. שם הבטיחה, גם נפגוש שני חברים חשאיים מאד.
הבנתי מיד שזה צורך לאומי הנחוץ למאמץ המלחמתי. לקחנו מונית .הצטנפתי בפינת המושב והשגחתי שלא יאונה לנו כל רע. בדרך דיברנו צרפתית כדי לא לעורר חשד.

בבית בקפה החלטתי להזמין בנוסף למעדנים ולפּאסְטיס גם אָרְמָאנְיָאק, כדי לא לעורר חשש לחשד.
פגשתי את פּייר ואת קונְסְטָנטין שאמרו שהם יוכלו להשיג לנו בתוך שבוע, שתי מכונות ירייה וארבעה אקדחי פּארָבֵּלוּם מעודפי מחתרת הרזיזטאנס.
הייתי מאושר ומיד הזמנתי כריך קאוויאר על טוסט, כריך קרוֹק-מיסְייה ועוד מנה של בְּרֵנדִי אָרְמאניק. שתיתי אותו בלגימה אחת, כדי לא לעורר חשד.

הודייתי להם בחום והסברתי עד כמה חשוב הדבר לבחורינו בחזית.
(התעניינתי גם בנושא פצצות אטום , אך הם אמרו שאין להם). קלוֹדין נשארה עמם כדי לסכם את פרטי מבצע הרכישה (שאף הם עדיין חסויים…).

בסכנת נפשות ממש, רטוב מהגשם, שבתי לבית המלון ג'ורג'- סֵאנְק. דרך גֶשֶר סֵנְט- מִישֶל. השעה כבר הייתה שתיים בלילה. את הגשר עברתי בריצה שפופה, כדי לא להיפגע מיריות, אם תפרוץ לפתע שוב מלחמת עולם (השנה הייתה 1949)…

בחדרי הבטוח, התקשרתי מיד לבוס, לבן-גוריון. זיהיתי את עצמי בשם הקוד "הנֶשֶר". הוא לא זיהה מי אני, אז הסברתי לו שזה שם הקוד שבחרתי לעצמי…
דיווחתי לו על פעולתי המוצלחת במבצע "ליל הגשרים" שזה עתה הסתיים ללא נפגעים וכי לא עוררתי שום חשד.

בן -גוריון מאד העריך את זה, עידכן אותי בדבר הקרבות שהתחוללו בלילה, וגם שאורי אבנרי נפצע באחד מהם … וכמובן, איחל לי לילה טוב וחמים…. (הוא לא ידע עד כמה נעימות שמיכות הפּוּך במלון הזה… ) ישנתי היטב, מסופק לחלוטין, חשתי שהפכתי מעסקן מפלגתי ל"גבר" לוחם…."
——
קריין: "זאת הייתה פינתנו השבועית "לוחמי תש"ח מְסַפְּרים". נשתמע בשבוע הבא…"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: