השארת תגובה

ד' אייר

שתיים אחר חצות
הדגלון הקטן נע במבוכה
הנר רועד מפוחד
זו השעה שהם בדרך כלל באים
החברים שלך
עוברים בשקט על פניך
מתמהמהים לשניה
אתה מביט בהם ועיניך עצומות
הם מחייכים אליך פניהם יפים וצעירים
התבגרת, הם לוחשים
מתפוגגים אחד אחד
נספגים בחושך.

(ד' אייר)

השארת תגובה

בסוֹפנו

בכל יום אנו כבר לא יודעים להסביר,
משהו שפעם הבנו .
ובסופנו נדע הרבה, אך לא נבין מאומה.
ורק אותם, שאנו אוהבים ואשר אהבנו,
ירצדו וינצנצו לנו באורם, במחשכי הנשיה.

השארת תגובה

מנהרה

מנהרה
——-
הלילה חפרתי מנהרה.
בתוך עצמי חפרתי מנהרה.
פיניתי הרבה חול וסלעים ושברים.
עייף ומזוהם הגעתי לכמה חדרים.
חדרי עלטה.
חדרי בעתה.
ולא נמצא בי אומץ להכנס.
להביט במה שבתוכם.
בדברים שנאגרו עם הזמן
ועטו אבק.

השארת תגובה

סיבוב בעיר

סיבוב בעיר

—————

חזרתי עכשיו מסיבוב בארים בעיר.
ביקרנו בארבע מסבאות.
שתינו וויסקי, וודקה, בירה.
ניטפלנו לאנשים.
אנשים ניטפלו אלינו.
נשמנו.
פגשנו גברים ונשים שלא ניראה עוד.
אהבנו אותם לרגע.
המצאנו פילוסופיות חדשות…
ביזבזנו מילים.
צחקנו. בכינו.
התאהבנו שוב. ונפרדנו.
חשבנו שאנו חכמים.
וטיפשים.
ואיפה אנחנו ולמה.
ומה היה ומה יהיה ומתי.
ומי הדפוק שהמציא את זה.
את האלכוהול.
שפותח אותך כמו שער פרוץ לכל.
שהופך שמחה לצער וצער לשמחה.
ופתאום אתה נהיה מה שרצית להיות.
ובבוקר אתה שב לאישיותך המשעממת.
לנפשך הכפופה והנדושה.
והרמזורים האדומים זה סמל ואות משמיים.
הרמזור הוא אלוהי הדרכים.
אלוהי השיכורים.
ואיזה שלווה עילאית זה הסתם…
הסתם הנפלא הזה.
הכלום המענג… שלא מתערב בחייך.
ההוויה הפשוטה, הזורמת והנכנעת…
ועכשיו כבר לילה של עוד יום.
עוד יום ועוד יום.
ומחר יגיע לילה של יום נוסף.
יום עצוב מאד….
עצוב מאד…
והאילנות יעמדו דום.
וענפיהם יבכו.

19.8.14
(לילה)

השארת תגובה

מסע

מסע
——-
על סִירָה רעוּעה, מִטַּלְטֵלים חֲלוֹמות,
באוֹקיאנוּס גוֹעֵש ואָפֵל.
מָשְבֵּרי העָנָק שוֹאבִים למצוּלוֹת,
תִּקווֹת של עָתִיד מִתְּעָרְפֵּל.

כָּכָה חַיֵינו, בּין תְּהוֹם לבין אוֹר,
בּין עֶצֶב קפוּא למָעוֹף,
עָד יִשְקוֹט יָם ויחְדָל מלסְעוֹר,
וגוֹרָל יוֹבִילָה אֱלֵי חוֹף.

וקְבָרְנִיט הגוֹרָל היוֹדֵע כּל סוֹד,
יחַייךְ עֵת העוֹגֶן יוּשְלָך.
זֶה סוף המָסָע, זהוּ קֵץ הָנְדוֹד,
ועַתָּה – יִשְמרְכֵם המַלְאָךְ…

2.12.14

השארת תגובה

שונות

השינה… השינה…, פסגת רפיונו של האדם, גופו ונפשו.
מותירה את תחתית תהומות ההכרה,
לחולל בשיגיונותיה… לסגור חשבונות…
זנוח ומופקר, איננו, אתה מתעורר.
באסמך נאגרו תעצומות חדשות להמשיך…

(הזיות הבונדורמין)

______________________________________________


מהמצאת השעון לא נועדה כדי לדעת מה השעה,
אלא כדי לדעת מה לא השעה…
(הבודהיסט שבּי)

השארת תגובה

לילה אחד

חזרתי עכשיו מסיבוב בארים בעיר.
ביקרנו בארבע מסבאות.
שתינו וויסקי, וודקה, בירה.
ניטפלנו לאנשים.
אנשים ניטפלו אלינו.
נשמנו.
פגשנו גברים ונשים שלא ניראה עוד.
אהבנו אותם לרגע.
המצאנו פילוסופיות חדשות…
ביזבזנו מילים.
צחקנו. בכינו.
התאהבנו שוב. ונפרדנו.
חשבנו שאנו חכמים.
וטיפשים.
ואיפה אנחנו ולמה.
ומה היה ומה יהיה ומתי.
ומי הדפוק שהמציא את זה.
את האלכוהול.
שפותח אותך כמו שער פרוץ לכל.
שהופך שמחה לצער וצער לשמחה.
ופתאום אתה נהיה מה שרצית להיות.
ובבוקר אתה שב לאישיותך המשעממת.
לנפשך הכפופה והנדושה.
והרמזורים האדומים זה סמל ואות משמיים.
הרמזור הוא אלוהי הדרכים.
אלוהי השיכורים.
ואיזה שלווה עילאית זה הסתם…
הסתם הנפלא הזה.
הכלום המענג… שלא מתערב בחייך.
ההוויה הפשוטה, הזורמת והנכנעת…
ועכשיו כבר לילה של עוד יום.
עוד יום ועוד יום.
ומחר יגיע לילה של יום נוסף.
יום עצוב מאד….
עצוב מאד…
והאילנות יעמדו דום.
וענפיהם יבכו.

19.8.14
(לילה,  מוקדש לאילן)

השארת תגובה

כַּּאֲשֶר

כַּּאֲשֶר
———-
כּשכּל המילים הקיימות
לשיר גדול תִּתְחבּרְנָה
תמוּת האלימות
תמוּת השנאה

כּשכּל המילים שיֵשְנָן
בצלילי בּראשית תוּשרְנָה
יעוֹרוּ החיים
יתעוֹרר האדם

השארת תגובה

מסע

מסע
——-
על סִירָה רעוּעה, מִטַּלְטֵלים חֲלוֹמות
באוֹקיאנוּס גוֹעֵש ואָפֵל.
מָשְבֵּרי העָנָק שוֹאבִים למצוּלוֹת
תִּקווֹת של עָתִיד מִתְּעָרְפֵּל.

כָּכָה חַיֵינו, בּין תְּהוֹם לבין אוֹר,
בּין עֶצֶב קפוּא למָעוֹף,
עָד ישקוֹט יָם ויחְדָל מלסְעוֹר,
וגורָל יובִילָה אֱלֵי חוֹף.

וקְבָרְנִיט הגוֹרָל היוֹדֵע כּל סוֹד,
יחייך עֵת העוֹגן יוּשְלָך.
זה סוף המָסָע, זהוּ קֵץ הנְדוֹד,
ועַתָּה יִשְמרְכֵם המַלְאָךְ.

2.12.14

 
השארת תגובה

עִם העֵת

עם העת
————-
עִם העֵת התרחקנו,
הזמן תמיד חוֹמק.
לא בכינו לא צחקנו,
הזמן תמיד צודק.

בחוֹתָּם אפוּף שתיקה,
ננעלנו בכלוּבים שונים.
רק זיכרונות באין שליטה,
עוד יגַיחוּ לפעמים….

ואת נסתרי הזיכרון,
אין איש אשר בּוֹדֵק,
כּלואים בּלב ובגרון,
ורק הזמן תמיד צוֹדֵק…