אחת מידידותי באתר, פירסמה תצולם ישן מאד שלה, על סף עירום עדין. תצלום אירוטי מאד, יפה, אשר יש בו כדי להשיבך שנים רבות אל העבר המעורפל שספק אם התרחש. בידה היא מחזיקה סיגריה, ועשן כחלחל ניגר מפיה, יוצר גלים חלביים שהוסיפו חסימות ראייה והגבירו את המיסתורין. ניכר היה כי התמונה צולמה במחוזות האינטימיים שלה. כנראה על ידי גבר. בכל זאת חשתי תשוקה , לו ניתן היה, להיות שם לצידה בעבר הר
חוק, וברגע ההוא ולעשן איתה סיגריה, בלי לומר מילה.
מהו אותו ערך מוסף, אשר יש בה באותה סיגריה שבתצלום הישן? מדוע זה התניע געגוע ודחף, להיות שותף סמוי לסצינה שהיא בסך הכל באנלית בעידננו זה. האם משום שאני מפחית עתה באופן דרסטי מכמויות העישון, האם זה בשל השפעת כדור השינה שבלעתי לפני כתיבתי את הדברים הללו, והמציאות העלפונית מזמנת לי חזיונות רכים ונוסטלגיות מדומות?
אין תשובה.. אך הדלקתי סיגריה. והיא ממש לא טעמה לי כפי שקיוויתי, בעת הביטי על התצלום… ואז חשבתי באיזה קלילות אנו נקלעים לאחיזות עיניים, למציאויות מדומיינות… והתצלומים המבטאים רק חלקיק שניה גלמוד, יש בכוחם לגרום לך לשאוף לנדוד למרחקים, לרצות להשתתף במלחמה, לתעות בעיר זרה, לחיות חיים אחרים… אך אל תתפתו כי חייבם האמיתיים הם ה ע כ ש י ו , ורק העכשיו! וממנו תפיקן את כל ההמשכים הנעלמים, חוויותיכם, הצלחותיכפ וכשלונותיכם.
ועכשיו אומר לי אלן קאר המנוח, זמנך מתקצר, ועליך לחדול מהרגל מיושן וחסר כריזמה. התקדם להשגת המטרה הזו. חרף המצב הביטחוני המאיים, חרף תחלואים אשר יתכן וכבר שתולים בגופך, חרף העובדה שאולי כבר אין טעם…
ספינת השעשועים של חיינו עדיין שטה, כל אחד מאיתנו במחלקה שיועדה לו. אך אין משקאות חינם, ואף לא ארוחות , התזמורת מנגנת, והשוניות הדוקרניות אורבות בקרקעית המעמקים, וגם הקרחונים צפים אלינו. אך אתם הביטו בגלים, התחבקו, השליכו את הסיגריה האחרונה לים , כי האופק עוד שם.. …
ופה. טרקטורון דרס בכוונה שתי נערות. נהג בישל ילד פעוט שנשכח במכונית. שכן התעלל בילדה. עבריין דרס שלוש נשים ומתחייך מאחורי הכחשה גורפת. שלושה נערים שרפו משפחה פלסטינית. בכירים אולי מכינים הפתעות עם זיקוקים לחגים. טייקונים הימרו בכספינו והפסידו את תחתונינו. והרוח עדיין לא נושבת קרירה.
מיכאל לוין / בלוג 