המבקר.

למרות שלא ידע להבחין בין טוסט לקרואסון, הגיע איך שהוא לשמש כתב לענייני מסעדות ומבקר בעל טור קבוע באחד העיתונים. שיטתו הייתה -שהכל אישי. את מחיר הארוחות היה מקבל כהחזר הוצאות מהמערכת ולכן העדיף תמיד להזמין את פילגשו על פני אשתו, שכמעט לא יצאה ממטבחה בניסיונותיה להכין למבקר המהולל שקשוקה מדוייקת, מאכל שאהב יותר מכל, חוץ מחומוס תעשייתי .

הביקורות שכתב עמדו ביחס ישיר ליחס שקיבלו הוא ופילגשו במסעדה הרלוונטית, שכן, מאמציו להרשים את הפילגש והארוחות להן זכתה היוו בסיס ליחסיהם ובאורח קבע לאחר סעודות אלו הם היו מזמינים מונית לדירתה ושם היו טורפים זה את זו, תוך השמעת ביטויים נועזים מתחום הגסטרונומיה , כגון: "נתח קצבים שכמותך!" או "אלוהים. איזה שיפוד מרשים!" והתבטאויות אחרות  שאין זה יאה לפרסמן . החזר ההוצאות כלל כמובן, גם את התשלום למונית.

היה והיחס אליו במסעדה פלונית היה כאל לקוח רגיל, היה שב לביתו ובחמת זעם היה מתנפל על המחשב , תוך ניצול כל אוצר המילים שברשותו. הוא היה מחסל חשבון עם המקום וקוצצו לגזרים, מגנה כל מנה, קוטל את הטבח , ומוציא דיבה לסכו"ם , למעצב, למהנדס  ולא פוסח על איש . זאת כמובן, מבלי לחסוך במטאפורות פוגעניות במיוחד ,שנועדו להבליט את התמצאותו גם בתחומים אחרים…ועוררו תשוקות רדומות אצל הפילגש.

הוא היה אדם רע ואפוף רגשי נחיתות.

בעלי מסעדות נרתעו ממנו אך הקפידו להתחנף אליו כל אימת שבא לסעוד ולמלא את כרסו שלו ושל פילגשו המפוטמת והכל בחסות ועל חשבון העיתון הנאור.
בדרכו שלו הצליח כבר להרוס לחלוטין מספר מסעדות, בתי אוכל וקיוסקים ולהוריד לטמיון השקעות כספיות עצומות של משקיעים אומללים אשר מישכנו את  רכושם ונישמתם להקמת המקום.
בקיצור, הכתבלב ( ביטוי שאול מדיימון רניון) הלה , חי בשובע ואושר תמידיים והתהלך כגביר בין בתי האוכל בעיר. פילגשו הלכה ותפחה ואילו אשתו החלה להדיף ריח של רסק עגבניות ושום כתוצאה מניסיונות בישול שלא צלחו.

ואולם  איש לא ידע את נפתולי הגורל. והנה יום אחד עת יצא ממסעדה אחת סמוכה לשוק, נשען בלאות על פילגשו ומתחיל את פעולות  המרצת הייחום, ניתקל ברעייתו החוקית אשר הייתה בדרכה חזרה מיום קניות ובסליה כמות נכבדה של עגבניות, שום וביצים, המיועדים כמובן, לביצוע ניסיון נוסף להכנת שקשוקה.

אנדרלמוסיה גדולה התפתחה מהמפגש הבלתי צפוי , אשר בסופה שכבו המבקר והפילגש חבולים תחת ערימת עגבניות שום וביצים מרוסקות. בעלי הדוכנים בשוק, עמדו נדהמים נוכח אונה הפיזי של האישה.

שלום בית הושג ביניהם בלחץ הילדים ובתיווכו של עיתונאית המתמחה ברכילות חברתית. הפשרה הושגה רק לאחר שנכנע לתנאי שהציבה האישה , לאכול את כל גזירי העיתון שהכילו את כתבות הביקורת במסעדות בהן ביקר עם הפילגש. המבקר נאלץ להכנע לתנאי משפיל זה כיוון שאשתו עומדת לרשת רכוש גדול…. (אמה גוססת כבר חמש שנים…).

המבקר ממשיך לכתוב עד עצם היום הזה.
הפילגש עזבה את הארץ מחמת הבושה ביחד עם מסעדן שהתמוטט.
אשת המבקר הפסיקה לבשל ורכשה מחוך.
בעלי המסעדות ממשיכים לפנק את המבקר ואשתו.
העיתון ממשיך להדפיס ,לפרסם ולהשיב למבקר את הוצאותיו.